לחות, עובש וריח במחסן: איך מונעים מראש

לחות היא הגורם השכיח ביותר לנזק בתכולה מאוחסנת בישראל, ובמיוחד לאורך מישור החוף. ארבעה צעדים מונעים את רובו: להכניס הכול יבש לחלוטין, להרים כל דבר מהרצפה, להשאיר מרווחי אוויר סביב הערימה, ולא לאטום פריטים נושמים בפלסטיק.

הבעיה אינה מים שנכנסים ליחידה אלא מים שכבר נמצאים באוויר. לאורך מישור החוף הלחות היחסית נעה ברוב שעות היממה בטווח גבוה, ובלילות הקיץ היא מתקרבת לרוויה. אוויר לח נכנס ליחידה סגורה בשעות היום, ובלילה, כשהטמפרטורה יורדת, אותו אוויר כבר לא מסוגל להחזיק את אותה כמות מים והם מתעבים על המשטח הקר ביותר בחדר.

המשטח הקר ביותר הוא כמעט תמיד רצפת הבטון, קיר חיצוני או משטח מתכת. שם מופיעים הכתמים הראשונים, ומשם מתחיל הריח.

מה קורה לכל חומר כשהלחות גבוהה

לחומרים שונים יש סף שונה, וסדר הכשלים כמעט תמיד זהה. הטבלה מסכמת מה מופיע ראשון ומה כבר לא ניתן לתיקון.

טווחי לחות ומה קורה בכל אחד

בלי מד לחות פשוט קשה לדעת איפה עומדים. מכשיר ביתי זול מספיק כדי לזהות אם היחידה נמצאת בתחום הבעייתי.

שתי הטעויות שמייצרות את רוב הנזק

עטיפת פלסטיק אטומה

העטיפה בניילון נצמד או בשקית פלסטיק סגורה נראית כמו הגנה, והיא ההפך. כל פריט אורגני מכיל לחות: עץ מכיל אחוזי לחות משתנים לפי מזג האוויר, ספוג וטקסטיל סופגים אותה מהאוויר, וגם ארגז קרטון מלא לחות שאין לראותה.

כשעוטפים את הפריט בפלסטיק אטום, הלחות הזאת נשארת בפנים. ביום שבו הטמפרטורה בתוך היחידה עולה, המים מתאדים מהעץ אל החלל שבין הניילון לפריט; בלילה, כשקר יותר, הם מתעבים בחזרה על פני השטח. זה מחזור יומי שנמשך חודשים, בדיוק כמו טפטוף איטי.

קרטון ישירות על רצפת בטון

בטון הוא חומר נקבובי שמעביר לחות מהקרקע כלפי מעלה. גם רצפה שנראית יבשה לחלוטין נושאת לחות שמגיעה לפני השטח ומתאדה שם, ובלילה היא גם המשטח הקר ביותר ביחידה, כלומר המקום שבו האדים מתעבים.

קרטון סופג את המים האלה בנימיות, ממש כמו פתיל. התחתית מתרככת, הארגז מאבד חוזק, הערימה מעליו שוקעת, והתכולה סופגת ריח. פעמים רבות רואים ארגז שנראה תקין מבחוץ ומתפרק ברגע שמרימים אותו.

משטחים, מרווחים ומרחק מהקירות

• הרמה מהרצפה - משטח עץ, סרגלים או לוחות פלסטיק בגובה 5 עד 10 ס"מ מתחת לכל הערימה. גם שני קורות עץ פשוטות מספיקות.
• מרחק מהקירות - 10 עד 15 ס"מ בין הערימה לקיר, ובעיקר מהקיר החיצוני של המבנה.
• מרווח עליון - לפחות 20 עד 30 ס"מ בין ראש הערימה לתקרה, כדי שאוויר חם יוכל לנוע ולא לעמוד.
• מסדרון פנימי - שביל של 50 עד 60 ס"מ במרכז היחידה. הוא משמש גם לגישה וגם כנתיב אוויר.
• הפרדה בין ערימות - במקום גוש דחוס אחד, שני גושים עם רווח ביניהם.

סופחי לחות: כמה באמת צריך

סופחי לחות מסייעים, אבל הם משלימים ולא מחליפים. סופח לא יפתור יחידה עם דליפה, עם אוורור לקוי או עם ריפוד שהוכנס לח.

שני הסוגים הנפוצים עובדים אחרת. סיליקה ג'ל סופח כמות מוגבלת יחסית למשקלו, ומתאים לנפחים סגורים וקטנים כמו ארגז מסמכים או קופסת אלקטרוניקה. מיכלי סידן כלורי, אותם מכלים עם גרגרים ומאגר נוזל בתחתית, סופחים כמות גדולה בהרבה ומתאימים לחלל היחידה עצמה.

הכמויות הן נקודת פתיחה מעשית ולא נוסחה מדויקת. הדרך היחידה לדעת אם היא מספיקה היא מד לחות ביחידה ובדיקה אחרי חודש: אם המיכל התמלא מהר, צריך יותר מהם או פתרון אוורור.

מזרן: לעולם לא שטוח על הרצפה

מזרן מונח שטוח על בטון סוגר לחלוטין את מעבר האוויר מתחתיו, והוא הופך לספוג שיושב על משטח קר ולח. הלחות עולה מלמטה, הקצף והקפיצים סופגים אותה, ומכיוון שאין ניקוז או אוורור היא נשארת שם.

• אחסנו את המזרן בעמידה, נשען על משטח או על ארגזים ולא על קיר חשוף.
• השתמשו בכיסוי מזרן נושם ולא בשקית ניילון אטומה.
• אל תניחו ארגזים על מזרן; הלחץ יוצר עיוות קבוע בקצף.
• אם המזרן חייב לשכב, הרימו אותו על משטח והשאירו רווח מהקירות.

דוגמה מעשית: יחידה של 6 מ"ר באזור החוף לתשעה חודשים

יחידה בגובה 2.4 מטר ובשטח 6 מ"ר היא כ-14 מ"ק. אחרי הכנסת התכולה נשארים בערך 8 עד 10 מ"ק אוויר.

• הכנה - כל הריפוד יובש 48 שעות, מסמכים ותמונות נארזו בארגזי פלסטיק אטומים עם 100 גרם סיליקה ג'ל בכל אחד.
• הרמה - שני משטחי עץ כיסו את כל שטח הרצפה שתחת הערימה.
• סופחים - שלושה מיכלי סידן כלורי, אחד בכל פינה פנימית, ומיכל רביעי ליד הדלת.
• מעקב - ביקור אחרי חודש: שני מיכלים היו כמעט מלאים, ולכן הוחלפו והתווסף מיכל חמישי.
• תוצאה - ביציאה לא נמצא עובש. הריח הקל שנשאר בספה נעלם אחרי יומיים של אוורור בבית.

מה משתבש בפועל

• ארגזים על הרצפה - השורה התחתונה נרטבת בנימיות, מתרככת והערימה כולה שוקעת.
• ערימה צמודה לקיר - העיבוי על הקיר עובר לקרטון ולעץ שנוגעים בו.
• ניילון נצמד על ספה - הפריט הכי נפוץ שיוצא עם כתמים וריח.
• סופחים שהותקנו ולא הוחלפו - מיכל מלא מפסיק לספוח, ולעיתים אף נשפך.
• מסמכים בארגז קרטון - קרטון מעביר לחות. מסמכים חשובים שייכים לארגז פלסטיק אטום עם סופח בפנים.
• אלקטרוניקה שאוחסנה עם סוללות בפנים - שילוב של קורוזיה ודליפה שהורס את המכשיר.
• ביקור אחד בשנה - בעיית לחות שמתגלה בחודש התשיעי כבר עשתה את שלה. ביקורת אחת לחודשיים משנה את התמונה.

צ'קליסט מניעת לחות

1. כל פריט נכנס יבש לחלוטין, כולל ריפוד, שטיחים ובגדים.
2. אין מגע ישיר בין קרטון או עץ לבין רצפת הבטון.
3. מרווח של 10 עד 15 ס"מ מהקירות ו-20 ס"מ ומעלה מהתקרה.
4. אין עטיפות פלסטיק אטומות על פריטים נושמים.
5. מסמכים, תמונות ואלקטרוניקה בארגזי פלסטיק אטומים עם סופח בפנים.
6. מד לחות ביחידה, וסופחים בכמות מותאמת לנפח.
7. ביקורת אחת לחודש עד חודשיים: החלפת סופחים, בדיקת ריח ומישוש ארגזים תחתונים.

אף אחד מהצעדים האלה אינו יקר. ההבדל בין יחידה שיוצאת נקייה לבין יחידה שיוצאת עם עובש הוא כמעט תמיד משטח עץ, עשרה סנטימטרים של מרווח וכמה מיכלי סופח שמישהו זכר להחליף.